פסק-דין בתיק ת"א 4563-03

1.         בפני תביעה לפינוי מקרקעין של התובע הידועים כחלקה 21 בגוש 17502 אליהם פלש הנתבע (להלן: "המקרקעין").

            על פי הנטען בכתב התביעה הנתבע מחזיק במקרקעין שלא כדין ובכלל זה הקים על המקרקעין מכלאות ונטע עצי זית.

2.         עוד בתחילת ההליך ולאור טענת הנתבע כי הוא רכש זכויות במקרקעין ולאור טענתו כי נקט בהליך למתן פסק דין הצהרתי על בעלותו במקרקעין בפני בית המשפט המחוזי כאן (תיק אזרחי 1146/02), נדחה הדיון בתביעה מפעם לפעם עד לסיום ההליך בבית המשפט המחוזי.

3.         בסיום ההליך בבית המשפט המחוזי, נדחתה תביעתו של הנתבע ובעקבות כך הגיש ערעור לבית המשפט העליון אשר הדיון בו ארך שנים (ערעור אזרחי 10736/06).

            מבקשות הצדדים שהוגשו מפעם לפעם לדחיית מועד הדיון, הובן כי סיום ההליך בבית המשפט העליון אמור להביא לסיום ההליך כאן. ראה לדוגמה בקשת ב"כ התובע מ-10/07/2011 (תחת בקשה 17), בקשת הצדדים המוסכמת מ-21/11/2011 (תחת בקשה 18), ובקשת ב"כ הנתבע מ-30/04/2012 (תחת בקשה 19).

לאחר שניתן פסק הדין בבית המשפט העליון הודיע ב"כ הנתבע כי לאור פסק הדין שניתן בבית המשפט העליון "אין צורך בהמשך ההליכים בתיק דנן".

4.         התיק נקבע היום להוכחות ובפתח ישיבת ההוכחות, לאחר דין ודברים, הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו ינתן פסק דין מנומק בקצרה על בסיס פסק הדין שניתן בבית המשפט העליון ו"הודעת העדכון" מטעם המשיבים אשר היוותה חלק מאותו פסק דין, וזאת לאחר שהצדדים יסכמו טענותיהם.

5.         במסגרת ההליך בבית המשפט העליון הגיעו הצדדים להסכם פשרה על פיו יפנה הנתבע חלק מהמקרקעין נשוא התביעה (ראה סעיף 3ג להסדר הדיוני) כנגד רישום זכויות בעלות על שמו בחלק אחר מן המקרקעין, והכל כמפורט בסעיף 3 לאותה הודעת עדכון על שלושת סעיפי המשנה שבה. ראה פסק הדין והנספח לו "הודעת עדכון מטעם המשיבים" תחת הודעת ב"כ הנתבע מיום 03/09/2012 (תחת בקשה 20).

במסגרת אותו פסק דין שניתן בבית המשפט העליון ביום 18/07/2012, ניתנה לנתבע שהות בת 6 חודשים לפינוי המקרקעין בהתאם למוסכם. כן צוין כי במידה והפינוי לא יבוצע כמוסכם "יחזור ויעמוד פסק דינו של בית המשפט המחוזי נשוא הערעור על כנו".

משכך היה על הנתבע לפנות חלק המקרקעין כמוסכם עד לא יאוחר מיום 18/01/2013, ולא בכדי נקבע מועד דיון ההוכחות להיום (לאחר מועד הפינוי הצפוי).

6.         כעולה מטיעוני הצדדים, אין חולק כי על הנתבע לפנות את המקרקעין בהתאם להסדר אליו הגיעו הצדדים כאמור לעיל. אין גם חולק מכוח פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי, והפך לחלוט לאחר ההליך בבית המשפט העליון, כי לנתבע אין זכויות כלשהן במקרקעין נשוא התביעה, למעט אלה שעתיד הוא לרכוש במידה ויקיים את ההסדר אליו הגיעו הצדדים, דהיינו פינוי חלק מהמקרקעין כאמור בסעיף 3.ג לאותו הסדר.

7.         לאור ההסדר אליו הגיעו הצדדים במסגרת ההליך בבית המשפט העליון, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ובהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנתבע והיקף הפינוי, הנני קובע כי במידה והנתבע יפנה חלק המקרקעין כמוסכם כאמור לעיל, לא יאוחר מיום 30/04/2013, כי אז יראה פסק הדין כאילו קוים במלואו.

עם זאת, ובמידה והנתבע לא יפנה חלק המקרקעין כאמור, כי אז יראה פסק הדין כאן כפסק דין המורה על פינוי הנתבע מכל המקרקעין נשוא התביעה (חלקה 21 גוש 17502) על כל הבנוי והנטוע עליהם.

8.         למען הסר ספק, עם פינוי חלק מהמקרקעין כאמור ובמועד שנקבע יהא זכאי הנתבע לזכויות כפי שהובטחו לו כאמור בסעיף 3א.ב. להסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים במסגרת ההליך בבית המשפט העליון.

9.         מכוח הסכמת הצדדים כאמור בסעיף 7 להסדר הפשרה הנ"ל, הנני מחייב את הנתבע לשאת בהוצאות התובע בסך של 5,000 ש"ח וזאת תוך 45 ימים מהיום.

10.        המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום,  כ' שבט תשע"ג, 31 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: